עופרה רוזנפלד | מינוף יכולות להשגת תוצאות

top banner1

logo-h4r

  • יש לנו את כל המשאבים להיות מי שאנחנו רוצים להיות

  • אנחנו האחראים לתוצאות שנשיג בחיינו

  • כולנו צריכים אמונה ביכולות שלנו, דרך ברורה והנחייה בגובה העיניים

  • הטיפול במילת יוביל אותך לבחירות הנכונות ולתוצאות שרצית

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4

הדרכת הורים

ביקורת ויחס לשגיאות

ביקורת מרובה של הורים והפניית תשומת הלב מהחיובי לשלילי מרפה את ידי הילד. הורה צריך   

 לבנות על חוזקותיו של ילדו ולא על חולשותיו. 

אנחנו כהורים לעיתים משגיחים ללא הרף, לא חדלים לתקן. דבר המעורר בילד גישה של חוסר 

אמון, ואפלו פחד מטעויות, פחד שיכול להוביל  להחלטה לא לעשות דבר העיקר לא לשגות 

כאן מתפתחת פעמים רבות הדרישה של הילד מעצמו להיות מושלם שאחרת אין לו ערך. להרשות  

 לילד להיות בלתי מושלם בדרך זו הוא רק יוכל להתנסות.   

דנית עשתה עוגיות עם אימא, ברגע שהן יצאו מהתנור גילתה בכאב שהצטרף אליו בכי מריר שהן נשרפו. 


האם לא השתתפה בדרמה וישר אמרה:" דניתי זה לא סוף העולם בואי נראה היכן היתה הטעות ותוכלי לתקן". וכך נוצרה

סיטואציה לשיפור. 

בכישלון מה שנחוץ זה לא להיכנס לתוך אווירת הכאוס שהוא מביא איתו אלא לבדוק היכן היתה הטעות. לראות נקודתית

   את המקום לשיפור. ואז ניתן ללמוד מהכישלון

ילדים פעוטים יכולים בתחילת דרכם לגמגם מעט. אם לא נשים ליבנו לדבר ולא נתקן אותם כל הזמן כאילו לנו יש מחויבות

לדבר      אם לא נגיב על כך הדברים ייעלמו מעצמם פעמים רבות. ביקורת אינה מלמדת אלא ממריצה את הילד לעיתים ו

ולהחזיק בשיטה הנוגדת את דעת ההורים. 

ילד ביישן שאינו פונה לאמר את דבריו ומתכנס בחצאית אימו אינו זקוק להערה של אימו או דודתו על היותו ביישן, זה רק

יחזק את חסרונו ובישנותו, 

לעיתים הביישנות היא דרכו של הילד להשיג תשומת לב בשל התגובות. גם אם הדודה מחליטה להגיב במילים שהילדה  ממש ביישנית.האם יכולה לבטל זאת באומרה, שלא כך הדבר אלא שהילדה לא רוצה לדבר עכשיו. . 

ילד שאינו מפסיק לבכות מחייב את הסביבה להתעסק בו כי יש לנו רפלקס מותנה להגיב לבכי קורע לב של ילדים. 

אם הילד דורש רק תשומת לב ואין בכיו מעיד על בעיה נקודתית שאם יפתור אותה יפסק הבכי, עדיף להתעלם מהבכי והוא יפסיק. 

הורה צריך לא לתייג את הילד כבכיין ולא לזהות את הילד עם התכונה של בכיינות.  

לאחר ההבנה שהילד מטרתו תשומת לב לתת התייחסות למכה נוכל לאמר" צר לי שכאב לך אך הכאב יעבור, כשתרצי

תצטרפי אלינו" "

כדאי לחזור על אופן האמירה בכל בכי ולא להישאב לדרמה שהבכי יוצר. לא נאמר לילד "בכיין" או "שקרן" או "מלשין

כיון שכך אנחנו מפרידים בין המעשה והעושה וכך לא נתייג את הילד. 

אמירה ש"הבכי עצמו לא יוביל אותך לפתרון הבעיה ואני יודע שאתה יכול להתגבר על כך" תאפשר לעשות הפרדה

בין הדברים ותאפשר לילד להתעודד ולנסות להתגבר על הקושי שאפילו אנחנו הפחתנו מעוצמתו. 

אכן, זה לא סוף העולם, ואפשר להתגבר על הקושי, וכך נוכל תמיד להתמודד מול בעיות שנוצרות, לא שנתעלם מקיומם

ולא נאדיר אותם בתשומת לב יתרה אלא במיקוד בפתרון של מעשה נכון. 

ביבליוגרפיה: ד"ר רודולף דרייקורס, (1979),ילדים האתגר, הוצאת יבנה

עופרה רוזנפלד MA

טיפול אישי וקורסים

לפרטים והתיעצות אל תהססו להתקשר

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים מטעם אדלר,מטפלת ב-פסיכותרפיה גופנית - nlp ואימון

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.   נייד: 054-6555841