הנטייה האנושית מראה שלכל אחד מאיתנו יש בחייו תחומים שבהם הוא מצליח יותר וכאלה שבהם הוא מצליח פחות. וכך בעצם אנחנו מתרגלים לעשות יותר את מה שאנו טובים בו ולהימנע ממה שאנו חוששים שלא נצליח בו.

בפחד מכישלון בולטת חוסר ההפרדה בין מי שאני לבין ההתנהגות שלי, כאשר לילד נופלת הצלחת בזמן האוכל והוא מקבל תגובה כגון: "טיפש" או "לא אחראי", כאשר המורה מעירה לילד לפני כל הכיתה ש"הוא עצלן" הוא מפתח תחושה פנימית של כישלון והופך נתון זה לעובדה שעם הזמן הופכת להיות זהות עצמית שלעיתים הוא "סוחב" לתקופות ארוכות ומשמעותיות בהתפתחותו כבוגר.

תופעה נפוצה מאוד אצל אנשים שהוריהם היו פרפקציוניסטים אשר גילו חוסר סבלנות וסובלנות לביצועים שהיו פחות ממושלמים ובעקבות כך לא הייתה אפשרות לראות טעות כתכונה אנושית. אם כל טעות נתפסת ככישלון אז הדרך הכי טובה לא לטעות היא לא לעשות, או לתייג עצמינו כ "דחיינים" כאשר כל אמירה היא" אח"כ" ו"לא עכשיו" הדחייה משרתת אותנו לא לעשות ולא לטעות.

קשה יותר להבנה היא התופעה של פחד מהצלחה, כאשר אנחנו פוגשים אדם מוכשר אשר לו מאפשר לעצמו להתקדם יותר בקריירה או להפוך לעצמאי ויוזם בחייו. הרבה פעמים תחושה זו נבנית אצל אנשים אשר כילדים בשל היותם מצליחים קיבלו תשומת לב גדולה יותר מהוריהם. כדי להקטין את עצמם "בשביל" אחים פחות מוצלחים מזערו את עצמם בשל תחושות אשמה שהאחים הזכירו להם שהם לקחו מהם את מקומם. לעיתים כילדים האחים מפתחים נטייה להלשין להורים, להאשים אותם שהם אלה שעושים בלגן בבית ובעצם להתנקם בהם על היותם מוצלחים יותר. הקונפליקט הזה בין היכולת להתבטא בהצלחה לבין הקושי להתקבל במשפחה באופן חיובי מתורגם לחייו הבוגרים של האדם ויוצר מעצור להתקדמות ולהצלחה.

 

ניתן לטפל בחרדת בחינות בגישת הטיפול האדלריאנית בשילוב כלים של אסטרטגיות NLP ודמיון מודרך ובעבודה עם טכניקות מהפסיכותרפיה הגופנית.

•       שילוב הגישות הטיפוליות מהווה טיפול מקצועי, הוליסטי, מלא ומדויק, אשר נותן מענה מקיף, יסודי ומותאם באופן אישי למטופל.