היום מגיעים אלי אנשים לטיפול כאשר לעיתים הם מצויידים כבר עם מרשם של תרופות הרדעה אנטי דכאוניות, או מאמינים שזה הדבר שיוציא אותם ממצבי הקושי אליהם הם

נקלעו. ובכן הדבר לא כך הוא. פרט למצבי דכאון קשה ומחלות פסיכוטיות שונות שרוב האנשים שמגיעים לקליניקה ממש לא לוקים בהם. הפתרון הוא בשיחות עצמם ולא

בתרופות. כולנו נקלעים לקשיים בחיים, אם מאובדן וקלה בתחושה שאנחנו 'סוחבים' כל חיינו שאנחנו לא מוצלחים, והנה החיים גם ממחישים לנו לעיתים את התחושה הקשה

הזו. לדבר על הבעיה, לאבחן מה מקורה, לקבל עידוד, למצוא דרכים להבין את אופן החשיבה שלנו כדי שנוכל קודם להיות מודעים לו לאחר שהבנו אותו,

ולאחר מכן למצוא דרכים הוליסטיות שונות שהן מסל הכלים של התראפיה המודרנית בפסיכותרפיה האדריאנית, הפסיכותרפיה הגופנית , טכניקות טיפול ב NLP  ודמיון מודרך

הן שיעשו את השינוי.

 

 

לאחר מלחמת העולם השנייה העולם היה זקוק לסדר נפשי. מקצוע הפסיכיאטריה מצא מרחב טוב לצמוח בו. הלומי קרב פיתחו קשיים הסתגלותיים קשים. משפחות חיו בצל חרדה

  וילדים גדלו לתוך חששות כבדים מפני העתיד. הטיפול הפסיכולוגי בעיקר בטיפול בחרדות היה נדרש ביותר.

 יצא לאור המהדורה הראשונה בשנת 1952.( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders  )      DSM-ה.ספר האבחנות הפסיכיאטרי

מחקרים של חוקרים, רופאים שפורסמו ב 2014 קבעו " רק 2% מהתרופות הפסיכיאטריות שנרשמות עשויות להועיל, וזה גם רק במקרה של דיכאון חריף". כאשר רוב האוכלוסייה סובלת מדיכאון קל. מחקרו של ד"ר פיטר גוטשה שאושש מאוחר יותר במחקרי רוחב. רופאים שאינם פסיכיאטרים לא יציעו טיפול תרופתי לטווח ארוך בלי לאבחן ולטפל בסימפטומים ע"י מתן טיפול נפשי בשיחות ובתראפיה.

כבר בשנות ה- 60 יצא הפסיכיאטר תומס סאס בטענה כי יעודה של הפסיכיאטריה להיות למדע ההתנהגות של האדם, ותנאי הכרחי לכך זה להכיר כי קשיים בחשיבה, ברגשות וביחסים עם בני אדם אחרים אינם מחלה.

הפילוסוף מישל פוקו טען שהפסיכיאטרים הם שחקנים ראשיים במשחק פוליטי מול תאגידי חברות התרופות.

בשנת 1973 פורסם ניסוי במגזין רב היוקרה science"" שבו שמונה אנשים נורמאליים שהתחזו לחולים מדומים, בניהם היו פסיכולוגים, רופא ילדים, עקרת בית, סטודנט, וצייר התקבלו ל 12 בתי חולים פסיכיאטריים ( 4 התקבלו במקום כפול) . כל החולים התקבלו לאחר אבחון לאשפוז, ואף הוסיפו לדווח על כשלים באבחון ומיעוט זמני ההשקעה בשיחות.

ה - DSM מוצג לעיתים כספר התנ"ך של הפסיכיאטרים. אלא שעד היום לא נמצא בסיס מספק להגדרות ההפרעות הנפשיות המופיעות בו, גם השפעות התרופות הפסיכיאטריות אינן מתיישרות עם הגדרותיו. עם צאת המהגורה החמישית והמעודכנת של הספר, ברור מתמיד כי "הוא נעדר את התוקף המדעי הדרוש" / פר"פ זוזה ברונר.

כבר בשנת 2013 בשנת 2013 הוצגה המהדורה החמישית של ה- DSM. לעריכה זו הוקם כוח משימה שהורכב מ- 28 אנשי מקצוע בכירים אשר יזמו קבוצות עבודה. אלה כללו יותר מ- 160 אנשי בריאות הנפש מ-16 מדינות. פרסומו נתקל בביקורת נוקבת לגבי מהימנותן של האבחנות . מחקרים משווים גילו שלאבחנות אלה מהימנות נמוכה בהשוואות על ציר הזמן.

אחד מגדולי המבקרים, Allen Frances שהיה אחראי על המהדורה הרביעית הזהיר שוב ושוב שמערך האבחנות החדש יגרום לצמיחה דרמטית של אוכלוסיית חולי הנפש בארצות הברית שלהם יסופקו מגוון כדורים מיותרים ומזיקים, בעוד שהמטרה היחידה שתושג תהיה גידול של מיליארדים ברווחי תעשית התרופות הפסיכיאטריות.                 כיום 35 שנה אחרי שפר"פ שפיצר פרסם את ספר האבחנות קיימת הסכמה רחבה שאין להסתמך על תרופות פסיכיאטריות במקרה חרדה ודיכאון קל.          

 יש חשיבות רבה להכרת החולה, העצמתו כפרט מיוחד עם מאפיינים וחיוניות משלו. יש מקום לעודד ולחפש את המקום שהאדם שמולנו ימצא בו שייכות ואהבה למי שהוא. יש מקום למטפל שיהיה אדם שידבר בגובה עיניים על מצוקותיו של בן שיחו, יגלה אמפטיה למצבו ויוביל את האדם באהבה רבה כלפי מטרה טובה יותר עבורו.