טיפול בעזרת שימוש בדמיון מודרך

איזה סוג של משמעת כדאי שיטיל ההורה על ילדיו שאלה שנשאלת לא פעם. אנו שואלים את חוזקו קושיו ועצמתו של הברזל ומתארים את המשמעת

כ"משמעת ברזל' או "רכה כנוצה". המטפורה נוצרת מכוח הדמיון יכולה ליצור קישורי תוכן רלוונטיים. דמיון זה יוצר העברה והאצלה הדדית של

תכנים בין התחומים וממציא יצור חדש. המשמעת איננה עוד כשהייתה, היא מקבלת את איכויות הברזל. נוצר מיזוג בין המחשבה המופשטת על

המושג משמעת, לבין הייצוג המוחשי של הברזל. המופשט לבש ייצוג מוחשי חוויתי.

כמה צריכים אנחנו ללמוד כדי להרגיש שאנחנו יודעים מספיק? האם כדאי לנו ללמוד כ"ספוג" ואח"כ למיין כלים?איך היינו רוצים לראות את עצמינו

בעיני עצמינו?  

אדלר מביא את הסיפור של הומרוס על הצבא היווני התוקף שנלחם כמו אריות. מטפורה שנראה לי שכיחה מאד גם במדינתנו הקטנטונת.

הרי ברור מכאן שבמטפורה זו רצה הומרוס שנחשוב על החיילים כאריות, כחיה חזקה ויפה בעלת יכולת מרהיבה לגבור בנקל על אויביה.

המטפורה מעוררת רגשות כדי לאסוף כוחות ולחזק את החיילים לעמוד מול המלחמה הצפויה במקרה זה.

היות המטפל והמטופל יחד משחקים בבלשים ומחפשים רמזים להבנת משמעות המסתורין במטפורה ע"י חקירה ושינוי של

השפה המטפורית של המטופל.(Kopp/ R,1995). המטפורה מתוארת אצל קופ כמפתח לפתיחת הדלת בין האדם לחופש שלו.

קופ מדבר על הצורך להיות ערני לאיזה מטפורה לקחת התופסת באופן מדויק את הסימפטומים לבעיותיו של האדם. הרגשות,

המחשבות והאמונות שלו. מהי השפה המטפורית שמשתמש הילד לדימוי העצמי שלו, למערכות היחסים שלו. קופ נותן חשיבות

לחקור יחד עם הילד את מערכת הדמיון שלו שהובילה לשימוש בדימויים שלו במטפורה.

המטפורה היא פרספקטיבה חדשה לראות ולבחון את הגישה של המטופל לבעיה שהציג מול אמונותיו ותפיסותיו שמשתקפים

בסגנון חייו. התרפיה המטפורית נשענת על ההנחות שבהם לילד, המשפחה, התרבות והאנושות יש מבנה שלם של מטפורות

למציאות. ובמבנה הזה ישנם שישה תתי קבוצות המשקפות את האני, האחר, החיים והיחסים שנוצרים בניהם.

המטפורה עוזרת להתגבר על המגבלה הלשונית של הניתוק מהחוויה החושית והיא מביאה טעמים וריחות אל הביטוי הלשוני.

המטפורה היא אמצעי מחשבתי שאנו משתמשים בו רבות בשפה מכיוון שהוא מקרב אותה אל החוויה הקונקרטית המוכרת (שלומית קרייטלר).

מרחב המעבר הוא מושג שטבע וויניקוט  (Winnicott, 1958 ),ומחזיר אותנו אל התחום בו מתקיימים הייצוגים.

או במילים פשוטות, אל המציאות הפנימית או העולם הפנימי. במרחב המעבר מתרחשות המשאלות הרצונות החשקים והפנטסיות.

בו האדם משחק משחק דמיוני בחומרי המציאות, משחק בו הוא גם מכיר ומזהה את עצמיותו. מרחב המעבר שבו הילד משחק,

והמבוגר מדבר עם עצמו, הוא תחום ביניים של חוויה שהמציאות הפנימית והחיים החיצוניים תורמים לו יחד. הוא משמש מצד אחד

לקישור, ומצד שני להפרדה, בין המציאות החיצונית לפנימית. הדוגמא הבולטת שמביא וויניקוט לפעולה מטפורית היא חפץ המעבר

(דובי, שמיכה, חתיכת בד) שמתעסק בו הילד הצעיר במיטתו.

מטפורות רבות מבוססות על תחושות ממשיות של גופינו ושל חפצים שאנו נפגשים בהם: לדוגמא "ההצלחה הקפיצה אותי"

או "התרוממות רוח" זה שמח זה למעלה ורוח זה החלק הנייד בתוכנו ובשימוש במטפורה ניתן להעצים את החוויה

ולהעבירה לשפה יותר חישתית.

בטיפול חינוכי בכתה או בחדר הטיפולים או בבית ניתן לייצר תהליך מכוון של יצירת קישורים מאולצים בין שני מרכיבים אקראיים

לחלוטין היוצר הרחבה מטפורית של כל אחד מהם. אם תבקש מהמטופל לצור קישור ביו נעליים  ליין הוא יאלץ לסרוק במחשבתו

את כל מה שהוא יודע על שני התחומים הללו כדי לראות מה הקשור האפשרי ביניהם. הוא יכול במאמץ מסוים ליצור מטפורות

כמו 'טעם סולייתי'. בכוחה של המטפורה להתמודד עם בעיות לא פתורות בעזרת שינוי מרחב קיומה של הבעיה. יש להעתיק

את הבעיה להקשר אחר שבו יש לה ערך אחר וממדי קיום שונים (טרנספורמציה כדברי קופ).העיקרון של ההעתקה המטפורית הזו,

או הרחבה מטפורית, היא שיהיה בה הגיון, הטרנספורמציה מסבירה את הבעיה אך גם מגלה דברים נוספים כגון חשיבה חלופית

לבעיה המאפשרת יותר גמישות, אינטואיציה, תחושות ורגשות.

המטאפורה תופסת מקום חשוב ביותר בהכוונה הטיפולית האינטגרטיבית של מילת, הצטרפו להכיר ולהשתמש ביכולותיה

המדהימות בקורס "NLP הוליסטי" של מילת והן בשימוש בטיפול הפרטני.